על מה חשוב לדבר לפני שיהיו בחירות?

בשיאה של המחאה, נוצרה בקרב המשתתפים בה תחושה קצת מטעה שהנה, הציבור הליברלי שהיה רדום 20 שנה התעורר, ורק צריך לתת לו הזדמנות להשמיע שוב את הקול, כי עכשיו הוא מבין שהוא חייב להקפיד להשתמש בו. אבל הבחירות המקומיות המחישו ש - לפחות ברמה המקומית – יותר מחצי מבעלי זכות הבחירה עדיין לא מרגישים את הדחף לצאת ולהשמיע את קולם. כפי ששיתפנו בשבוע שעבר, יש כרגע הסכמה די רחבה ברחוב שצריך בקרוב (על מתי בדיוק לא כולם מסכימים) ללכת לבחירות. אבל אם, כמו שנאמר לא פעם בשבועות האחרונים, הבחירות המקומיות היו כמו "חזרה גנרלית" לבחירות הארציות, על מה חשוב שנעבוד לפני "המופע האמיתי"?

🌷 דבר אחד שאנחנו רואים בדוכנים הוא שהרבה אנשים לא מעוניינים להשקיע זמן וקשב בנושא שהם לא רואים קשר ישיר ומיידי בינו לבין החיים שלהם. לפעמים הבעיה איננה חשק, אלא פנאי. בדוכנים שנמצאים בשכונות עניות יותר, אנחנו פוגשים: "א/נשים קשי יום שעסוקים בהישרדות והפוליטיקה עוברת להם מעל הראש". מתנדב אחד תיאר, למשל, שפגש ביום אחד: "אשה מבוגרת מטופלת בבעל עיוור. אמא רוסיה שחוסכת על אוכל כדי שיהיה למורה פרטי לפיזיקה לילדתה היחידה. מבוגר ערירי שאיבד את ילדיו ואת אשתו, באמצע השיחה רואה בזווית העין פחית ריקה ומבקש עזרה להרים אותה (בשביל דמי הפקדון)".

לסוגיה הזו גילינו שאנחנו יכולים לתת מענה ברמה הכי בסיסית – בהנגשת מידע על הבחירות, הקלפיות והמועמדים. מתנדבת מירושלים סיפרה: "בקרית יובל היינו עסוקות בלעדכן אנשים שיש בחירות ב 27.2, ובסוף גם לעזור למצוא את הקלפי במוקד של משרד הפנים. אני מתחילה לחשוש שרק המצביעים של הרשימות החרדיות, נועם ובן גביר יודעים שיש בחירות לעירייה". גם מתנדבת מרחובות סיפרה על המפגש שלה עם עובר אורח "שחושב שצריך שוויון, לא ידע בכלל שיש בחירות מקומיות וקיבל ממני סקירה קצרה על המועמדים".

- - -

אבל האתגר האמיתי והארוך יותר של "בואונדבר" נובע דווקא מתופעה אחרת לגמרי: הרבה אנשים בישראל בוחרים לא להצביע - כי אין להם אמון שהקול שלהם יכול להביא לאיזשהו שינוי חיובי.

🌷מתנדבת מאור עקיבא סיפרה: "בחור דתי לקח פרח ושמח לגלויה אבל כשראה את המילה דמוקרטיה החזיר את הגלויה. שאלתי מה מפריע לו במילה דמוקרטיה והוא אמר שאין דמוקרטיה, יש אוסף של מושחתים שדואגים רק לעצמם, משסים בקיבוצניקים, במתנחלים, במזרחיים והכל בשביל לפלג ולקחת עוד."

🌷מתנדבת בבת ים סיפרה על שיחה עם אשה: "שאמרה שהיא לא מצביעה בכלל בבחירות - מקומיות או ארציות - כי היא לא מרגישה שהפוליטיקאים עושים בשבילה כלום. שאלתי אותה למה היא מרגישה ככה, והיא סיפרה לי שהייתה אם חד הורית ופנתה לקבל עזרה בדיור, כי כל הכסף שלה הלך על שכר דירה. אמרה לי שראש העיר בה היא גרה אז אמר לה 'תצביעי בשבילי ואז אני אעזור לך'. ומאז היא לא מצביעה לאף אחד".

- - - 

אחד מהדברים החשובים ביותר שאנחנו מנסים לעשות משבוע לשבוע הוא לאתגר את הנטייה הזו לוותר ולהתנתק, ולעודד חשיבה על מה אנחנו צריכים לדרוש מנבחרי הציבור שלנו, מהן ההשלכות של חוסר מעורבות, ואיזה כוח בכל זאת יש לנו כאזרחים לקדם שינוי חיובי.

🌷למשל, המתנדבים בגדרה סיפרו איך אחד מהם, "צחי, בעל הסבלנות אין קץ, מדבר עם הרבה אנשים שחושבים שצריך שינוי ומאתגר אותם מחשבתית לדמיין איך הדמוקרטיה שלנו צריכה להראות".

🌷מתנדבת בבת ים סיפרה: "שוחחתי עם איש מבוגר ששאל אותי אם אני מנסה לשכנע אנשים למי להצביע. אמרתי שממש, ממש לא, אבל אני כן רוצה לדבר 'על מה' להצביע. אז הוא סיפר לי שהוא דווקא הצביע בזמנו לבגין, אבל מאז שבגין איננו הוא לא מצביע בכלל. אמרתי לו שגם לא להצביע זו בחירה שיש לה השלכות, והוא חשב וענה 'כן, כי מחליטים בשבילי'״.

🌷מתנדב מאור עקיבא סיפר על שיחה עם איש שמגיע באופן קבוע לדוכן. השיחה סבבה סביב המילה "אחריות":

"הוא הסביר עד כמה אנחנו העם אחראים לבחירות שלנו ושאנחנו לא מספיק מעורבים פוליטית, שבצרפת מעלים את מחיר הלחם ואנשים מפסיקים לקנות ויוצאים להפגנות. כיסינו הרבה נושאים סביב המשמעות של אחריות ומה אנחנו יכולים לעשות. אז חשף שהוא עצמו לא הצביע בארבע מערכות הבחירות האחרונות כי לא היה למי. מכיוון שכבר נוצר בינינו אמון והוא זה שהעלה את סוגיית אחריות הציבור, שטחתי בפניו את עמדתי שצריך להיות מעורבים ולחפש את המועמדים שלנו, ושאנו אמנם צריכים גם להצביע להם, אבל רק מי שאנחנו מרגישים שהוא ראוי שנעזור לו להיבחר ראוי לקול שלנו. נפרדנו במסר שכשאני אמצא את המועמד הראוי אני אספר לו ונלך יחד להתנדב לקראת הבחירות."

בתמונה: מתנדבים מהדוכן ברחובות, שהוסיפו לעצמם בצד השני של השולחן (מול השלט של בואונדבר) את התמונה של האוזן הקשבת, ושחילקו, לכבוד הבחירות המקומיות, גם עלונים שמעודדים הצבעה 🙂