top of page
תמונה של WhatsApp‏ 2025-01-30 בשעה 11.20_edited.jpg

איך זה עובד?

שאלות נפוצות
על הפעילות שלנו 

talk

יש עם מי לדבר?

התשובה של "בואונדבר" היא:

בטח שיש – אבל השאלה היא איך מדברים.

הדוכנים של "בואונדבר" פרוסים בכל הארץ – בשדרות וירושלים, בבית שמש, רמלה ורמת גן, באור עקיבא, יוקנעם, חיפה וכו' וכו' וכו'. כשעומדים בכל הארץ, פוגשים את כולם – ושומעים את כל הדעות. ודבר אחד משותף לכל אזרחי ישראל: כולם מודאגים מהמצב. כולם רוצים לדבר.  אבל אם כולם רוצים לדבר – למה אנחנו לא מדברים? למה כולנו מרגישים שלא רוצים לשמוע אותנו? ישראל תקועה במשבר אמון עמוק. אנשים לא סומכים על השלטון; לא סומכים על התקשורת; וגם לא סומכים אחד על השני. בלי אמון, אין טעם לדבר. בלי אמון, כל אמירה מתקבלת בחשדנות, שמונעת מאתנו באמת להקשיב אחד לשני, או להכיל אף נקודת מבט אחרת חוץ מזו שהגענו אתה לשיחה. אבל אמון זה דבר שאפשר לבנות - עם היכרות הדדית, הקשבה ושיחה מהותית על כוונות, רגשות, צרכים ואינטרסים משותפים. זה לא קל. זה דורש זמן, אומץ, סבלנות ונחישות. אבל זה עובד. ועל בסיס האמון הזה, אפשר להתחיל לנהל שיחה אמיתית על מה כולנו יכולים לעשות כדי לקדם את האינטרסים המשותפים שלנו.

שלט ופרחים.jpeg

"שיחה טובה היא שיחה בה נוצר אמון הדדי, כך שהשותף מרגיש מספיק בטוח כדי לבחון את עמדותיו בנושא מהותי להשקפת עולמו או לפחות לנהל שיחה מכבדת על חילוקי דעות"

סילביו: דוכן רשל"צ

street
אהוד מרחובות בשיחה.jpeg

למה דווקא ברחוב?

פנים אל פנים: מפרקים את החומות בין "אנחנו" ו"הם"

  •  כי המטרה של "בואונדבר" היא להיות ההיפך המוחלט ממה שקורה כרגע בתקשורת או ברשתות החברתיות. ברחוב אפשר לעמוד, פנים אל פנים, ולנהל שיחה בלתי אמצעית - לא בין שני "מחנות" אלא בין שני אנשים.
     

  • כי הרחוב נותן לנו הזדמנות ליזום שיחה עם כולם, ולא רק עם מי שכבר מתעניין ומחפש מקום לנהל בו שיחה.  
     

  • כי גישת הדוכנים מאפשרת לנו עוד דבר מאוד, מאוד חשוב – להגיע שוב ושוב לאותם מקומות, לדבר יותר מפעם אחת עם אותם האנשים, ולהפוך לחלק קבוע מהמרחב הציבורי.
     

what-we-do

מה אנחנו עושים?

קודם כל מקשיבים

כדי לבנות תשתית לשיחה אמיתית, צריך קודם כל להקשיב.

המון אנשים מסתובבים כרגע עם תחושה שאנשים אחרים "לא סופרים אותם" –שהדברים שחשובים להם לא נתפסים כמעניינים או חשובים - בעיני השלטון, ובעיני קבוצות אחרות בחברה הישראלית.

המתנדבים של "בואונדבר דמוקרטיה" מאתגרים את התחושה הזו בכך שהם קודם כל שואלים אנשים על עצמם. אנחנו שואלים אנשים: "מה אתם חושבים/מרגישים על המצב בישראל?" "מה חשוב לכם? מה מדאיג אתכם? מה נותן לכם תקווה?"

אז אנחנו קודם כל מקשיבים לתשובה, ועל הבסיס הזה, מפתחים שיחה.

ועל מה מדברים?

מדברים על החיים

על העבודה ועל הילדים. על יוקר המחיה ועל הבעל שבמילואים. על דת, אמונה, מסורת ומוסר. על הכעסים, העלבונות והחששות שצובעים את איך שאנחנו תופסים אחד את השני. ובאופן כללי - על איך חווינו את העבר, מה מעסיק אותנו בהווה ומהן התקוות שלנו לעתיד. 


ישראל מחולקת כרגע לקבוצות קבוצות, שלא יודעות אחת על השנייה כמעט כלום. מה שהן לא יודעות, הן משלימות מהשערות, סטראוטיפים ודימויים מהתקשורת. בדוכן אנחנו מגלים שהמציאות מגוונת ומורכבת הרבה יותר ממה שרואים בתקשורת, ובני שיחנו מגלים שגם אנחנו לא תואמים את הדימוי שאותו הם הביאו אתם לשיחה.

 

השיחות על החיים האישיים עוזרות להפריך דעות קדומות - משני הצדדים. הן גם בונות מצע של היכרות, רצון טוב ואמון, שמאפשר לכל אחד מבני השיח לדבר אחר כך גם על נושאים טעונים בלי להרגיש שהדעות, הרגשות והזהות שלו הן מבצר מאוים שצריך להגן עליו מפני בן השיח השני בכל מחיר.   

ואיך זה מתחבר לדמוקרטיה?

דמוקרטיה זו קודם כל שיחה

​דמוקרטיה זו דרך לנהל חיים משותפים, וכדי לעשות את זה חייבים שיחות. שיחות הן האמצעי שעומד לרשותנו כדי לקבוע סדרי עדיפויות, למצוא פתרונות, ולהגיע להסכמות.

​​​​כשמועמד רוצה להתמודד על תפקיד ציבורי הוא צריך לדבר עם הציבור, בחוגי בית, מפגשים ברחוב ועוד. זאת שיחה.

כשאקטיביסטית רוצה לשנות משהו במרחב, לשפץ גן שעשועים, לקדם יוזמה של בריכה ציבורית בישוב שלה, היא צריכה לשכנע עוד אנשים לתמוך ביוזמה כדי שיחד ישכנעו את הרשות המקומית שזו מטרה ראויה להשקיע בה. גם זו שיחה.

כשנושא משרה ציבורית מתבטא באופן לא ראוי, וקמה עליו סערה ציבורית - גם זו שיחה.

שיחה היא גם כלי חשוב להתמודדות עם מחלוקות ואתגרים חברתיים. בישראל לא חסרים לנו כאלה, אז זהו כלי שאנחנו חייבים לתרגל את השימוש בו.

​​

ואיך נראת שיחה על דמוקרטיה? 

ֿ​​כשכול צד בשיחה מרגיש שקולו יישמע ושהצד השני מכבד אותו ומכיר בלגיטמיות של עמדותיו, אפשר לדבר על כל מיני נושאים שמשפיעים מאוד על התפקוד של הדמוקרטיה בישראל.

​אחת מהמטרות של השיחות שלנו זה לאתגר את הגבולות של פוליטיקת הזהויות הישראלית ולעודד את כולנו לחשוב אחרת על איפה אנחנו מותחים את הקווים בין "אנחנו" ו"הם". 

​​עוד מטרה שלנו היא לשאול שאלות שמאתגרות הנחות סמויות ומעודדות את בני השיח שלנו לעצור ולחשוב על מה שהם אומרים וחושבים, ועל תהליך החשיבה שהוביל אותם לחשוב ולהגיד את זה.

 

אנחנו שואלים שאלות כמו: האם "אחדות" זה אותו דבר כמו "אחידות"?

למה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "ימין" ו"שמאל"?

מה זה בכלל "דמוקרטיה"? מה המונח הזה כולל? מהם הרכיבים שלו ולמה הם חשובים? איך הם מתחברים לחיי היומיום שלנו פה בישראל ולעתיד שאנחנו רוצים שיהיה לנו פה?

מה צריכות להיות הציפיות שלנו מהשלטון שלנו?מנבחרי הציבור? ומעצמנו כאזרחים?

logo - white - democracy-02.png

בואו לנסות!

התקווה מחכה לכם ברחוב

gerber.png
bottom of page