מי אנחנו?
אז איך הכל התחיל?
את הזרעים הראשונים של ״בואונדבר דמוקרטיה״ אפשר למצוא כבר בבחירות של שנת 2022. לקראת הבחירות, עודד דיסטל, אחד מיוזמי הארגון, יצא לרחוב והזמין אנשים לשיחה עם השלט הבא:
מצביע ליכוד? אני לא. בוא נדבר 3 דקות ראשונות שלך.
השלט הזה כבר מכיל בתוכו את עקרונות היסוד של ״בואונדבר דמוקרטיה״. כבר אז עודד הבין ש: 1) כדאי לדבר; 2) יש עם מי לדבר; 3) כדי לדבר צריך קודם להקשיב.
אז איך הכל התחיל?
את הזרעים הראשונים של ״בואונדבר דמוקרטיה״ אפשר למצוא כבר בבחירות של שנת 2022. לקראת הבחירות, עודד דיסטל, אחד מיוזמי הארגון, יצא לרחוב והזמין אנשים לשיחה עם השלט הבא:
השלט הזה כבר מכיל בתוכו את עקרונות היסוד של ״בואונדבר דמוקרטיה״. כבר אז עודד הבין ש: 1) כדאי לדבר; 2) יש עם מי לדבר; 3) כדי לדבר צריך קודם להקשיב.
עודד מספר:
"הזמנתי אנשים להצטרף ולצאת לדבר עם מצביעי ליכוד ליד מקום מגוריהם, קיבלתי הרבה לייקים, אבל איש לא הצטרף. ואז הבחירות ואז התוצאות.
ואז המהפכה המשפטית.
בסוף ינואר חברה שידעה על הניסיון והתסכול שבצידו, סיפרה לי על דפנה (חיים-לנפורד) ועל מספר אנשים ממחאת מדעי החיים שרוצים להרים דוכני דמוקרטיה.
ואללה, אמרתי לה, זה זה.
דיברתי עם דפנה ועם עמוס (ישראל), ויאללה -בואונדבר דמוקרטיה.
ב- 5.2.23 חמישה דוכנים נחשונים יצאו לדרך, מאז לא עצרנו."
ה״רפורמה המשפטית״ עליה הכריז יריב לוין עוררה ברחוב הישראלי תנועת מחאה נחושה. החקיקה– וההתנגדות לחקיקה – יצרו חיכוך משמעותי בין חלקיו השונים של הציבור. בזאת, נחשף בבת אחת עומקו האמיתי והמסוכן של הקיטוב החברתי. אנשים התחילו לחשוש לדבר על הנושאים האלו – ברחוב, בעבודה, ואפילו במשפחה. כי שיחה עלולה להוביל לאי נעימות, לצעקות, אולי אפילו לפיצוץ. הגענו למצב בו אנשים מעדיפים לדבר מעכשיו רק עם מי שהם כבר יודעים שחושב בדיוק כמוהם, והמרקם של החיים המשותפים שלנו בארץ נפגע.
כדי להצליח לחיות פה יחד אין ברירה – חייבים לדבר. על מה שמסכימים עליו, וגם על מה שלא.
ואכן, אחרי השבוע הראשון, עודד תיאר כך את החוויה:
״בשישי האחרון קבוצה קטנה של נחשונים קפצה למים – בואונדבר דמוקרטיה.
חמישה דוכני דמוקרטיה קמו ברחבי הארץ, במטרה לדבר ולהקשיב פנים אל פנים. אנחנו יוצאים מהמסכים והרשתות, ממסכי הטלויזיה הרעילים ומדברים עם אנשים שחושבים אחרת.
היו שיחות ארוכות על התוכניות של לוין, על דרעי, על נתניהו, על שמאל וימין, דמוקרטיה, חרדים, ערבים, אוסלו, השד העדתי, כל מה שחשוב ומציק.
לא היו נושאים מחוץ לשיח ולא הייתה אלימות מכל סוג.
שיח מכבד והקשבה הם התרופה המוחצת לפייק, לרעל, לקיטוב, להסתה, לשנאה ולחשש האמיתי שחס וחלילה נגיע לתסריט האימה של שאולי.
בשישי היה פיילוט מוצלח.
אנחנו רוצים לגדול מהר, וזקוקים למתנדבים שיפתחו דוכנים בכל פינה ותחת כל עץ רענן ברחבי ארצנו היפה והכואבת.
מדובר בהתארגנות לא מאורגנת. איננו מייצגים מפלגה או תנועה כלשהי, אך ורק את עצמנו - אנשים שאוהבים את ביתם וחרדים לגורלו.
אז יאללה בואו, זה לא מפחיד ומרתק ברמות על!״
כך התחלנו וכך אנחנו ממשיכים
משבוע לשבוע, נוספו עוד מתנדבים. חמישה דוכנים הפכו לשבעה, ואז עשרה, ועכשיו ישנם כבר עשרות דוכנים – פרוסים בכל הארץ. כל דוכן מתפקד כיחידה עצמאית. מדי שבוע, מתנדבים מצוות הלוגיסטיקה שלנו נוסעים לאסוף פרחים מהספק האזורי, ומפזרים אותם בין כל הדוכנים - מבאר שבע ועד קריית שמונה. ומשם, זה בידיים של המשוחחים! יוצאים לרחוב, מעמידים את הדוכן, מציעים פרח ופותחים בשיחה. והכל בהתנדבות.
את הפרחים, הגלויות והחולצות ממנת
דרכנו
אנו מאמינים בשיח ישיר בין אנשים, לא דרך מסכים ורשתות חברתיות. שיח פנים אל פנים, בין אדם לאדם, כאזרחים שווים.
אנו מאמינים גם בגישה שאינה מתעמתת ואינה מתנשאת, אלא קשובה, סקרנית, "בגובה העיניים", שמבססת אמון בין אנשים.
ולכן, בכל יום שישי בבוקר, מקימים מאות מתנדבי "בואונדבר דמוקרטיה" עשרות דוכנים ברחבי הארץ, סמוך לשווקים, למרכזי בילוי ולמקומות הומים אחרים. שם הם מציעים לעוברים ולשבים פרח לשבת, ומזמינים אותם לשיחה כנה על המצב.
בשיחות אלה אנו מקשיבים הרבה ומדברים מעט, מעדיפים להיות בצד השואל. אנו מטים אוזן לכאבים ישנים וחדשים, משתדלים לא להיות שיפוטיים, לא לנצח בוויכוחים, לא להטיף ולא לנאום.
אבל כן, בהחלט, בבסיס כל שיחה - על חינוך, על מנהיגות, על יוקר המחיה או על הילדים במילואים – אנחנו מזמינים את כולם לחשוב ולדבר על ערכי הבסיס של הדמוקרטיה, ועל איך הם קשורים לחיי היומיום של כולנו.
המשימה אינה קלה כלל. צריך להתגבר על חסמים, חשדנות, רתיעה, חוסר אמון ומשקעים עמוקים של כעס וכאב. אבל כאשר אנו מצליחים – מתחולל קסם: לפתע רואים שהחומה האימתנית המפרידה בינינו נמוכה יותר; שהדאגה משותפת לשני המשוחחים; שיש הרבה מן המשותף; שניתן לדמיין מחר טוב יותר עבור כולנו; שהשינוי אפשרי. וזה מעורר בנו תקווה.
בואו לנסות!
התקווה מחכה לכם ברחוב
