למה חשוב שיהיה מקום ברחוב בו מותר להגיד הכל?

יש תופעה שחוזרת באופן די קבוע בכל הדוכנים. הנה כמה דוגמאות:

🌷 ״שוחחתי עם אישה שסיפרה על החרדות שלה מהמצב, על האכזבה שלה מנתניהו (שהיא הצביעה לו), מחוסר ההחלטות, מזה שלא רואים יעדים ברורים. בסוף השיחה אמרה שהיא שמחה שהיה לה למי לספר את חששותיה כי היא נמצאת בסביבה שקשה לה לדבר עליהם."

🌷 ״בשבוע שעבר שמעון מהמאפייה הביא את אחותו לדוכן כדי לפגוש אותנו ולקחת פרח. היא עובדת במתחם שרונה וסיפרה לי ששם היא מרגישה מאוד לא בנוח להביע את הדעות שלה ליד כל הלקוחות הקפלניסטים."

-  -  -

ישראל הפכה למקום בו אנשים נמנעים מלהביע את דעתם כי הם חוששים מהתגובה העוינת של הסביבה. לכן, אחת מהמטרות המרכזיות של "בואונדבר דמוקרטיה" היא ליצור מקום בטוח במרחב הציבורי בו מותר להביע כל רגש וכל דעה, ועל כל רעיון מדברים ברצינות - בלי צעקות, בוז, איומים או עלבונות.  הסיפורים בפוסט הזה עונים על השאלה: למה הקיום של מרחב כזה הוא דבר כל כך חשוב?

מתנדבת בבת ים - מקשיבה

- - -

🌷 ״שוחחתי עם אישה כבת 70 שהייתה אמביוולנטית לגבי שיחה. הגשתי את הפרח והצעתי לדבר על המצב. היא אמרה שהמצב רע, שאלתי מה מפריע לה, והיא אמרה:

-- ׳תראי, אני לא שמאלנית׳.

שאלתי אותה מה זה אומר להיות שמאלנית והיא ענתה משהו כמו

-- ׳מדינה לפלסטינאים, לא להרוג, זכויות אדם, שוויון וחופש׳.

ואז הוסיפה:

--׳הבנות שלי חושבות שצריך להרוג את כל הפלסטינים אבל זה לא פתרון׳.

כשראתה שאני לא נבהלת מזה שהיא 'קצת שמאלנית' התפתחה שיחה על התקשורת ברשתות. היא שאלה אם אני ברשתות, ואז אמרה שהיא נמצאת בטיקטוק ורשתות אחרות ומשם היא צורכת תרבות, מוזיקה וגם חדשות. אבל היא לא מעיזה להעלות פוסטים נגד [הממשלה ונתניהו] כי אם היא רק רומזת אז מיד עונים לה בקללות. היא אמרה שהליכודניקים מעלים סרטונים גסים עם קללות, ושאין סיכוי נגד הליכוד כי הם הרוב. אמרתי לה שחשוב שנערוך שיחות פנים אל פנים כמו שאנחנו עושות, והיא אמרה שפה בבת ים היא לא מעיזה להגיד את דעתה, כי כולם ליכודניקים ויכניסו לה בעיטה בתחת."

השיחה הזו, של מתנדבת מבת ים, ממחישה שני דברים חשובים. קודם כל, היא ממחישה את האפקטיביות של הדוכן בבת ים, שיצר מרחב בטוח ברחוב בו האישה הזו הרגישה שהיא יכולה להביע את דעתה בלי שאף אחד "יכניס לה בעיטה". הדבר השני שהיא ממחישה זה את התחושה של אלו שחוששים להתבטא - שהם לגמרי לבד מול רוב עוין ש"אין סיכוי" נגדו.

כמו שמתנדבת אחרת מבת ים סיפרה:

🌷 ״פגשנו אתמול סדרה של אנשים שהתנגדו לרפורמה ו/או לנתניהו עוד לפני המלחמה וכמהים להחליף אותו, אבל משוכנעים שהם היחידים בשכונה שמרגישים ככה כי כל השאר 'ביביסטים'. אני אמרתי להם שאני מדברת עם האנשים פה כבר כמה חודשים ואני יכולה להגיד להם בוודאות שהם דווקא לא היחידים בכלל."

-  -  -

אחד התפקידים החשובים של הדוכנים שלנו הוא להציב בפני כולם את העובדה שהמציאות בשטח הרבה יותר מורכבת ומגוונת ממה שמשתמע ברשתות החברתיות, ושהקול הקיצוני והכוחני הוא לא באמת הקול של הרוב. וזה דבר שחשוב להבהיר אותו לאנשים מכל הצדדים של המפה הפוליטית, כי החשש להביע דעה בישראל לא מוגבל רק למחנה אחד.

-  -  -

מתנדב בשילת סיפר על מפגש עם אישה שהביעה מצוקה קשה, וכמה פעמים במהלך השיחה פרצה בבכי:

🌷 ״היא הסבירה שהיא גדלה בשמאל ומתישהו עברה צד ומאז קשה לה לדבר עם חברים. בשנה האחרונה זה התעצם והגיע למצב בו היא נאלצה לנתק קשרים כי היא כבר לא יכלה לשאת את ההתנשאות שלהם עליה. הסבירה שהיא מורה ושהתלמידים אמרו לה שהם חושדים שהיא ימנית כי היא היחידה שלא מכניסה אג'נדה לשיעור, וסיפרה שהיא חיה בפחד מהמפגינים ושהיא לא מבינה מאיפה יוצאת כל השנאה הזו שלהם. הסברתי שזו לא שנאה אלא פחד, אבל היא לא השתכנעה.

בסוף היא הודתה לי על השיחה ואמרה שהיא כבר בכלל לא יכולה לדבר על דברים כאלו, אבל רק בגלל שהייתי סבלני ונעים (ואני מוסיף, אמפתי) היא הסכימה."

-  -  -

גם לחוסר הסובלנות של המחנה ה"ליברלי" יש השלכות מעשיות. כמו שהמתנדב הזה טען:

🌷 ״אני חושב שהאשה הזו מאוד סובלת מזה שכל הסובבים אותה חושבים אחרת ולא מוכנים להקשיב לה (או לפחות ככה היא חווה את זה), וזה גם אולי דוחף אותה עוד יותר לצד השני. סיפורים כאלה מזכירים לי שגם בצד הליברלי יש אנשים לא ליברלים, וחשוב לעבוד גם איתם על איך מדברים ומכילים דעות שונות".

-  -  -

השאיפה שלנו ב"בואונדבר" היא שהדוכנים בסופו של דבר יהיו לא רק מקום בו כולם מרגישים בנוח לדבר אתנו, אלא גם מקום שמעודד אנשים לדבר אחד עם השני. ובחלק מהדוכנים זה כבר מתחיל לקרות.

מתנדב מרחובות סיפר:

🌷 ״היום ברחובות הייתה לי חוויה מעניינת – 'שיחת שרשרת' שבה דיברתי עם מישהו, תוך כדי מישהו הצטרף, דיברנו ביחד וגם הם ביניהם. הראשון הלך, ואחר כך הגיע שלישי שדיבר עם השני וכן הלאה. סה"כ ארבעה אנשים היו אתנו שם, כל אחד לשיחות ארוכות."

המתנדב ציין את החוויה הזו כחלק מהחזון שלנו ל"בואונדבר", לפיו "אנחנו לא רק מדברים עם עוברי אורח, אלא גם מאפשרים מין 'כיכר העיר' שבה אנשים, שאחרת בחיים לא היו עושים את זה, מדברים אחד עם השני על פוליטיקה. אנחנו משמשים כ'מתווכים' לא רשמיים - ומכוונים את השיח לכיוון יותר מכיל, יותר מהותי, פחות מתבצר."