למה דווקא בשיחות שאומרים בהן דברים ממש קשים שווה להישאר?

שלום לכולם 🌷

בפוסט אחר כתבנו שאחת המטרות של הדוכנים של "בואונדבר" היא לייצר מרחב בטוח בו מותר להביע כל דעה.

אבל אחת מהשאלות ששואלים אותנו הרבה היא: מה אם מי שעומד מולי אומר משהו שקשה לי לשמוע? שאני ממש לא מסכימה אתו? שמרגיש לי פוגעני או פסול? משהו שלדעתי צריך להיות "אסור" להגיד או לחשוב אותו?

בפוסט הזה נשתף סיפורים שמראים למה דווקא השיחות שמתחילות עם אמירות כאלו הן אלו שהכי כדאי לנו למצוא דרך להמשיך אותן; כי אם מנהלים אותן נכון, הן נגמרות במקום אחר לגמרי מאיפה שהתחילו.

 -  -  -

אנשים אומרים דברים קשים וקיצוניים מכל מיני סיבות. לפעמים הם אומרים אותם מתוך פחד, תסכול או כעס. לפעמים זה מה שכל האנשים סביבם אומרים, ולכן זה הדבר הראשון שיוצא להם מהפה. ולפעמים הם אומרים פשוט את מה שהם מרגישים בלהט של השיחה.

הנה, למשל, סיפור של מתנדב מהדוכן בעפולה:

🌷 "השיחה התחילה מזה שהוא אמר שצריך להרוג את כל הליכודניקים. אבל בהמשך, אחרי שאמרתי לו ששיח כזה של שנאה משרת את הפוליטיקאים של היום שמחפשים את הפילוג, הוא הסתייג. והוא אמר ש׳מה פתאום, זה רק דיבור!' ושבפועל הוא מקשיב גם לליכודניקים והוא בעד לפתח איזשהו מקום מקרב ומאחד. במהלך השיחה הוא התברר בסך הכל כבן אדם שנראה פגוע."

 -  -  -

סיבה אחת שחשוב לתת לאנשים להביע את דעתם - ואז להשאר ולהמשיך לדבר אתם עליה - היא שהמשך השיחה נותן לאנשים הזדמנות לעשות עליה קצת רפלקציה. הרבה פעמים, כשאנחנו מקשיבים לאנשים, הם גם מקשיבים לעצמם, וזה מוביל אותם לחשוב על מה שהם אמרו מחדש.

מתנדב משילת סיפר, למשל:

🌷 "היום שמעתי משהו שהדהים אותי - שתי נשים שמספרות שמעולם לא הצביעו ליכוד, חושבות שנתניהו ראש ממשלה לא טוב ועושה נזק למדינה, אבל מצהירות שאחרי 7.10 הן בעדו כדי לעשות דווקא למי שפרסם את השלטים של 'אתה הראש אתה אשם' ובאופן כללי כל הקפלניסטים שנגד היהדות.

אחרי שאמרו את זה, הייתה לי אתם שיחה מאוד ארוכה שקפצה בין הרבה נושאים. באיזשהו שלב אחת מהן דיברה על מה שהיה בכיפור ׳23 בתל אביב וכעסה על מישהי מבוגרת שחשפה את החזה מול המתפללים. הסכמנו שזה היה מעשה פסול ואז הסברתי שאותה אישה עשתה 'דווקא' למתפללים. בת השיחה שלי הסכימה עם זה ואמרה שאסור שזה יקרה, אז הזכרתי לה את תחילת השיחה כשהיא אמרה שהיא תצביע ביבי כדי לעשות 'דווקא' לקפלניסטים - ויכולתי לשמוע את האסימון נופל."

מתנדב בשיחה בדוכן שילת

-  -  -

שיחה טובה יכולה לעודד חשיבה מחדש לא רק על אמירות, אלא גם על התנהגות.

הנה, למשל, סיפור של מתנדב מהדוכן בראשון לציון, שהגיע לביקור בדוכן ברמלה:

🌷 "פעם ראשונה שלי ברמלה. חששתי. ואכן רק הגעתי ועבר גבר וצעק. ניסיתי לרכך אותו אך הוא המשיך. עברה עוד אישה עם מטפחת וצעקה. התקרבתי אליה:

--'שמי גלעד מה שמך? אני מתנדב ומשקיע מזמני כדי לפזר אהבה לעם שלי.'

היא התרככה. סיפרה על אחיה שנהרג בצבא. שהאחיינים החרדים שלה משרתים בצבא. שהערבים הישראלים בסדר, והראתה מתנה משכן ערבי. אבל הפלסטינאים הורגים אותנו. הפוליטיקאים מושחתים. המלחמה הפנימית שלנו מחלישה אותנו מול האויבים וצריך להיות ביחד.

אמרתי לה שבצעקות לא נהיה ביחד. נפגעתי. אפשר להשיג הרבה יותר בעדינות. היא התנצלה. נראה שהתביישה. בשבילי זו הייתה חוויה בונה."

במקרה הזה, אנחנו יודעים שהשינוי שהעברה האשה הזו היה יותר מתופעה רגעית, כי שבוע לאחר מכן המתנדב הזה פגש אותה שוב:

🌷 "שבוע שעבר הייתה אישה שצעקה עלי, ונרגעה. היא חזרה גם הפעם. התנצלה שוב. היה לה קשה שאמרתי שנפגעתי. היא אישה טובה ולא רוצה לפגוע. נראה שהשיחה שלנו בשבוע שעבר הייתה לה משמעותית."

מתנדבים ברמלה עם משוחחים קבועים

-  -  -

אפילו שיחות שמתחילות עם האמירות הקשות והקיצוניות ביותר יכולות, אם נשארים בתוכן ומדברים על המשמעות של מה שעולה מהן ברצינות, להסתיים במקום אחר לגמרי.

כך, למשל, מתנדבת בבת ים סיפרה:

🌷 "הוא אמר שיהיה לי לא נעים לשמוע מה שיש לו לומר, אבל צריך לשכוח מהחטופים ולביבי אין ביצים לעשות את זה. וצריך להרוג כל מוחמד כבר כשהוא קטן.

לא התנגדתי. רק שאלתי:

--'אוקיי, איך היית מבצע תכנית כזו בפועל?'

אז הייתה לנו שיחה על מה עושים עם גופות של 2.5 מיליון אנשים – קוברים? מפנים במשאיות? שורפים במשרפות? מהר מאוד נהיה ברור הדמיון בין הרעיון שלו לבין גרמניה הנאצית והוא ירד מזה.

המשכנו לנסות למצוא פתרון והוא הציע שהמצרים ייכנסו במקומנו לעזה. עוד אמר שהמלחמה צריכה להסתיים כבר עכשיו. כששאלתי:

--׳ומה עם לחסל את החמאס?׳

הוא אמר:

--'אי אפשר לחסל את החמאס. אפילו הנאצים לא הצליחו לחסל את היהודים. צריך עכשיו לצאת מעזה ולתת לכוח בינלאומי להיכנס ולשלוט שם.'

עניתי לו שזה ממש מה שאני חושבת ונפרדנו בלחיצת יד."

-  -  -

האמת הקשה היא שהתנהגות והתבטאות עוינת ואלימה הפכה לחלק נורמטיבי מהשיח הישראלי. גם מי שלא מתנדב ב"בואונדבר" נחשף אליה - ברשתות, בתקשורת וברחוב. אבל, כפי שהדוגמאות שהבאנו פה מראות, גם עם אנשים שאומרים דברים קשים שווה לדבר. ויותר מזה - דווקא אתם חייבים לדבר, כי השיחות עצמן, אם מנהלים אותן נכון, יכולות לחולל שינוי. 🌼