top of page

למה אנשים סולדים מהמילה "דמוקרטיה" ואיך משנים את דעתם?

  • thomrofe
  • 5 ביוני 2024
  • זמן קריאה 2 דקות

עודכן: 14 באוג׳ 2024

לפעמים קורה לנו בדוכן דבר כזה:

🌷 ״אשה אחת כבת חמישים, שנראתה קשת יום, שמחה לקחת פרח, אך כשהושטתי לה את הגלויה היא הפליטה 'דמוקרטיה? לא תודה' והחזירה את הפרח."

🌷 ״המשוחח הראשון שלי אתמול בדוכן בבית שמש. בסוף השיחה, לפני שביקש רשות להצטלם איתי, הודה שהמילה דמוקרטיה על החולצה הרתיעה אותו בהתחלה, אבל הוא שמח על השיחה, וביקש מאשתו לוודא שרואים את ה'דמוקרטיה' כמו שצריך בתמונה."

השבוע נשתף סיפורים שעוסקים בשאלה: למה אנשים נרתעים מהמילה "דמוקרטיה", ואיך השיחה אתנו יכולה לשנות את דעתם?

 

אנחנו פוגשים הרבה אנשים שהמילה "דמוקרטיה" מרתיעה ואפילו מכעיסה אותם. חלק מהאנשים, כמו הבחור מאור עקיבא בסיפור משבוע שעבר, סולדים מהמילה כי הם איבדו אמון בדמוקרטיה הישראלית. אבל הרוב נרתעים מהמילה בגלל הקשר שלה עם המחאה.

 

החוויה של המתנדבת הזו מהדוכן בנתניה מוכרת מכל הדוכנים:

🌷 ״אישה עברה עם בנה, בן 17-18, שחבש כיפה שחורה וציצית. היא יזמה את השיחה איתי, העידה על עצמה שהיא מזרחית, עם תארים אקדמיים, לא תומכת בליכוד (כאילו רצתה לנקות סטריאוטיפים אחד אחד), ואמרה  שהיא חושבת שהמחאות גרמו לפילוג בעם, והיא כועסת עלינו."

המתנדבת הוסיפה:

🌷 ״לא שמעתי אדם אחד, כולל אנשי ימין, שמעוניין בהישארות נתניהו וממשלתו. אבל הם לא יכולים להשתחרר מהעלבון שחשו מההפגנות, שנתפסו כהתרסה כלפי ציבורים גדולים בעם, ולא כמחאה לצורך מניעת מהלכים הרסניים ספציפיים."

 

עבור מי שלא לקח בה חלק, הדימוי של המחאה מבוסס בעיקר על מה שראו בתקשורת וברשתות החברתיות. הוא לא כולל את החשש, המצוקה והפחד הקיומי שהניעו את מי שהשתתף בה לצאת לרחובות. הוא גם לא כולל את ניסיונות ההתראה והשכנוע ה״מנומסים״ שנעשו בכל הערוצים הרשמיים. הוא כולל רק את הצעקות, המכתזיות, חסימת הכבישים, ואיומי הפסקת ההתנדבות למילואים. כתוצאה, גם אנשים שאינם תומכים נלהבים בממשלה או ב"רפורמה" מרגישים שהמחאה הייתה אלימה, מתסיסה ומפלגת.

 

אז מה עושים? התשובה שלנו: עומדים ברחוב ושמים, בכוונה, פרצוף אחר על המחאה.

 

איך נראה הפרצוף הזה? קודם כל, הוא פרצוף יותר קשוב ופחות עוין מזה שמצטייר בכלי התקשורת. כמו שמתנדבת מרמת גן שיתפה:

🌷 ״דיברתי עם קבוצת נשים תומכות ביבי. שמחו לשמוע שאני לא שונאת אותן, למרות שאני לא מסכימה איתן."

 

אבל הכי, הכי חשוב, הפרצוף שאנחנו מציגים הוא פרצוף אנושי – שמחליף את השיח בין שני מחנות מדומיינים בשיח בין שני אנשים אמיתיים.

מתנדבת מרחובות המחישה את זה בדיוק כשסיפרה על:

🌷 ״שלומי, שהשקעתי הרבה מהשיחה הארוכה שלנו בלבקש ממנו שיפסיק להגיד לי 'אתם' כי אני מאיה והוא מדבר איתי. הוא החליט שאני דווקא בסדר, ואמר ש'אתם חושבים שהימנים לא רוצים שלום אבל אני דווקא רוצה, ולא אכפת לי גם להחזיר שטחים בשביל זה, רק אין עם מי'".

 

ואכן, כששאלתי את תומר מהדוכן בבית שמש על מה הוא דיבר עם המשוחח שביקש להצטלם איתו, גיליתי שהם לא דיברו על דמוקרטיה כמעט בכלל. הם דיברו על החיים שלהם, ועל המשפחה והילדים שלהם, ועל התקוות המשותפות שלהם שיהיה לילדים שלהם עתיד בטוח. במילים אחרות: מה ששינה את דעתו של המשוחח על המילה "דמוקרטיה" זה המפגש שלו עם תומר עצמו –  והאופן בו המפגש הזה שינה את דעתו על האנשים שמסתובבים עם המילה "דמוקרטיה" על החולצה.

 

שבת שלום, ותודה שהצטרפתם! 🙏


בתמונה: ה״פרצוף האנושי״ של מתנדבות מדוכנים בפתח תקווה ונתניה.

ree




תגובות


bottom of page