פרח. חיוך. שיחה
בואונדבר דמוקרטיה
בואונדבר דמוקרטיה הוא ארגון מתנדבים א-מלפגתי.
התנאי הראשון וההכרחי לשיחה: אמון
הדוכנים של "בואונדבר" פרוסים בכל הארץ – בשדרות וירושלים, בבית שמש, רמלה ורמת גן, באור עקיבא, יוקנעם, חיפה וכו' וכו' וכו'. כשעומדים בכל הארץ, פוגשים את כולם – ושומעים את כל הדעות. ודבר אחד משותף לכל אזרחי ישראל: כולם מודאגים מהמצב. כולם רוצים לדבר. אבל אם כולם רוצים לדבר – למה אנחנו לא מדברים? למה כולנו מרגישים שלא רוצים לשמוע אותנו? התשובה של "בואונדבר" היא: יש עם מי לדבר – אבל השאלה היא איך מדברים. ישראל תקועה במשבר אמון עמוק. אנשים לא סומכים על השלטון; לא סומכים על התקשורת; וגם לא סומכים אחד על השני. בלי אמון, אין טעם לדבר. בלי אמון, כל אמירה מתקבלת בחשדנות, שמונעת מאתנו באמת להקשיב אחד לשני, או להכיל אף נקודת מבט אחרת חוץ מזו שהגענו אתה לשיחה. אבל אמון זה דבר שאפשר לבנות - עם היכרות הדדית, הקשבה ושיחה מהותית על כוונות, רגשות, צרכים ואינטרסים משותפים. זה לא קל. זה דורש זמן, אומץ, סבלנות ונחישות. אבל זה עובד. ועל בסיס האמון הזה, אפשר להתחיל לנהל שיחה אמיתית על מה כולנו יכולים לעשות כדי לקדם את האינטרסים המשותפים שלנו.
למה דווקא ברחוב?
פנים אל פנים: מפרקים את החומות בין "אנחנו" ו"הם"
הדוכנים שלנו ממוקמים לרוב במרכזים מסחריים, ובכל דוכן עומדים כארבעה מתנדבים.
-
כי המטרה של "בואונדבר" היא להיות ההיפך המוחלט ממה שקורה כרגע בתקשורת או ברשתות החברתיות. ברחוב אפשר לעמוד, פנים אל פנים, ולנהל שיחה בלתי אמצעית - לא בין שני "מחנות" אלא בין שני אנשים.
-
כי הרחוב נותן לנו הזדמנות ליזום שיחה עם כולם, ולא רק עם מי שכבר מתעניין ומחפש מקום לנהל בו שיחה.
-
כי גישת הדוכנים מאפשרת לנו עוד דבר מאוד, מאוד חשוב – להגיע שוב ושוב לאותם מקומות, לדבר יותר מפעם אחת עם אותם האנשים, ולהפוך לחלק קבוע מהמרחב הציבורי.
מה קורה כשמגיעים שוב ושוב לאותו מקום ומדברים עם אותם אנשים? את מי מופגשים רק ברחוב ולמה דווקא איתם ממש חשוב לדבר?
אז מה אנחנו עושים?
מדברים
על החיים. על העבודה ועל הילדים. על יוקר המחיה ועל הבעל שבמילואים. על דת, אמונה, מסורת ומוסר. על הכעסים, העלבונות והחששות שצובעים את איך שאנחנו תופסים אחד את השני. ובאופן כללי - על איך חווינו את העבר, מה מעסיק אותנו בהווה ומהן התקוות שלנו לעתיד. ישראל מחולקת כרגע לקבוצות קבוצות, שלא יודעות אחת על השנייה כמעט כלום. מה שהן לא יודעות, הן משלימות מהשערות, סטראוטיפים ודימויים מהתקשורת. בדוכן אנחנו מגלים שהמציאות מגוונת ומורכבת הרבה יותר ממה שרואים בתקשורת, ובני שיחנו מגלים שגם אנחנו לא תואמים את הדימוי שאותו הם הביאו אתם לשיחה. השיחות על החיים האישיים עוזרות להפריך דעות קדומות - משני הצדדים. הן גם בונות מצע של היכרות, רצון טוב ואמון, שמאפשר לכל אחד מבני השיח לדבר אחר כך גם על נושאים טעונים בלי להרגיש שהדעות, הרגשות והזהות שלו הן מבצר מאוים שצריך להגן עליו מפני בן השיח השני בכל מחיר. למה חשוב לדבר בדוכן לא רק על פוליטיקה, אלא גם אחד על השני?
מקשיבים
כדי לבנות את תשתית לשיחה אמיתית, צריך קודם כל להקשיב.
המון אנשים מסתובבים כרגע עם תחושה שאנשים אחרים "לא סופרים אותם" – שהצרכים, הדעות והרגשות שלהם לא מעניינים או חשובים - בעיני השלטון, ובעיני קבוצות אחרות בחברה הישראלית.
המתנדבים של "בואונדבר" מאתגרים את התחושה הזו בכך שהם קודם כל שואלים אנשים על עצמם. אנחנו שואלים אנשים: "מה אתם חושבים/מרגישים על המצב בישראל?" "מה חשוב לכם? מה מדאיג אתכם? מה נותן לכם תקווה?"
אז אנחנו קודם כל מקשיבים לתשובה, ועל הבסיס הזה, מפתחים שיחה.
איך מדברים על דמוקרטיה ברחוב?
ואיך נראת שיחה על דמוקרטיה?
ֿכשכול צד בשיחה מרגיש שקולו יישמע ושהצד השני מכבד אותו ומכיר בלגיטמיות של עמדותיו, אפשר לדבר על כל מיני נושאים שמשפיעים מאוד על התפקוד של הדמוקרטיה בישראל. אחת מהמטרות של השיחות שלנו זה לאתגר את הגבולות של פוליטיקת הזהויות הישראלית ולעודד את כולנו לחשוב אחרת על איפה אנחנו מותחים את הקווים בין "אנחנו" ו"הם". החלוקות האלו שמשפיעות משמעותית על ההחלטות שאנשים מקבלים בקלפי, וכך גם על חלוקת הכוח הפוליטי בישראל. ואולי יותר חשוב, הן משפיעות גם על החוסן והלכידות של החברה הישראלית. עוד מטרה שלנו במהלך השיחות היא לשאול שאלות שמאתגרות הנחות סמויות ומעודדות את בני השיח שלנו לעצור ולחשוב על מה שהם אומרים וחושבים, ועל תהליך החשיבה שהוביל אותם לחשוב ולהגיד את זה. אנחנו שואלים שאלות כמו: האם "אחדות" זה אותו דבר כמו "אחידות"? למה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "ימין" ו"שמאל"? מה זה בכלל "דמוקרטיה"? מה המונח הזה כולל? מהם הרכיבים שלו ולמה הם חשובים? איך הם מתחברים לחיי היומיום שלנו פה בישראל ולעתיד שאנחנו רוצים שיהיה לנו פה? מה צריכות להיות הציפיות שלנו מהשלטון שלנו?מנבחרי הציבור? ומעצמנו כאזרחים? איך ש
דמוקרטיה זה קודם כל שיחה
דמוקרטיה זו דרך לנהל חיים משותפים, וכדי לעשות את זה חייבים שיחות. שיחות הן האמצעי שעומד לרשותנו כדי לקבוע סדרי עדיפויות, למצוא פתרונות, ולהגיע להסכמות. כשמועמד רוצה להתמודד על תפקיד ציבורי הוא צריך לדבר עם הציבור, בחוגי בית, מפגשים ברחוב ועוד. זאת שיחה. כשאקטיביסטית רוצה לשנות משהו במרחב, לשפץ גן שעשועים, לקדם יוזמה של בריכה ציבורית בישוב שלה, היא צריכה לשכנע עוד אנשים לתמוך ביוזמה כדי שיחד ישכנעו את הרשות המקומית שזו מטרה ראויה להשקיע בה. גם זו שיחה. כשנושא משרה ציבורית מתבטא באופן לא ראוי, וקמה עליו סערה ציבורית - גם זו שיחה. שיחה היא גם כלי חשוב להתמודדות עם מחלוקות ואתגרים חברתיים. בישראל לא חסרים לנו כאלה, אז זהו כלי שאנחנו חייבים לתרגל את השימוש בו.
עקרונות היסוד המכוננים של מדינת ישראל הם שניים:
הציפיות של שלנו כאזרחים משלטון דמוקרטי הן שלוש:
השלטון כפוף לחוק, ויכול לחוקק חוקים רק במסגרת עקרונות היסוד השלטון חייב לפעול במקצועיות שקיפות וניקיון כפיים למען כלל הציבור השלטון נתון לפיקוח בלתי תלוי כדי לוודא שהוא פועל לפי עקרונות היסוד כדי לממש שלטון דמוקרטי, אנחנו כאזרחים נדרשים לייצר שותפות אזרחית רחבה וערנית. חובה עלינו להתעקש ולפקח על ישום עקרונות היסוד והתנהלות השלטון. חשוב שנדאג כולנו לתמוך בנבחרי ציבור - מכל גווני המפה הפוליטית - שיתחייבו לקדם ולהגן על השלטון הדמוקרטי. המחויבות המשותפת הזו יכולה להוות בסיס שיאפשר לנבחרי הציבור לעבוד יחד כדי לממש מדיניות גם כשהם מייצגים עמדות חברתיות, כלכליות או בטחוניות שונות מאד. כן, אנחנו יודעים, עד היום מדינת ישראל לא ממש הקפידה על שום דבר מזה. האמת היא שיש הרבה מה לתקן. אבל התיקון אפשרי - ורק יחד נוכל לבנות פה סדר יום ציבורי חדש.
ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי בישראל ובתפוצות. לכל מי שחי במדינה מובטחים חופש, שוויון וקיום בכבוד. שנה וחצי של שיחות ברחוב לימדה אותנו שעל העקרונות האלו יש בישראל הסכמה מאוד, מאוד רחבה.
אז הצטרפו אלינו! הירתמו למשימה!
