How does it work?
Frequently Asked Questions
About our activities
Is there anyone to talk to?
התשובה של "בואונדבר" היא:
בטח שיש – אבל השאלה היא איך מדברים.
"BoundBar" stands are spread all over the country – in Sderot and Jerusalem, in Beit Shemesh, Ramla and Ramat Gan, in Or Akiva, Yokneam, Haifa, etc., etc., etc. When you stand all over the country, you meet everyone – and hear all the opinions. And one thing is common to all citizens of Israel: everyone is concerned about the situation. Everyone wants to talk. But if everyone wants to talk – why don't we talk? Why do we all feel like we don't want to be heard? Israel is stuck in a deep crisis of trust. People don't trust the government; they don't trust the media; and they don't trust each other either. Without trust, there is no point in talking. Without trust, every statement is received with suspicion, which prevents us from truly listening to each other, or accommodating any point of view other than the one we came to the conversation with. But trust is something that can be built – with mutual acquaintance, listening and a substantive conversation about shared intentions, feelings, needs and interests. It's not easy. It takes time, courage, patience, and determination. But it works. And on the basis of that trust, we can begin to have a real conversation about what we can all do to advance our common interests.
Why on the street?
Face to Face: Breaking Down the Walls Between "Us" and "Them"
Because the goal of "BoundBar" is to be the complete opposite of what is currently happening in the media or on social media. On the street, you can stand, face to face, and have an unmediated conversation - not between two "camps" but between two people.
Because the street gives us an opportunity to initiate a conversation with everyone, and not just with those who are already interested and looking for a place to have a conversation.
Because the booth approach allows us another very, very important thing – to come to the same places again and again, to talk more than once to the same people, and to become a permanent part of the public space.
What are we doing?
קודם כל מקשיבים
כדי לבנות תשתית לשיחה אמיתית, צריך קודם כל להקשיב.
המון אנשים מסתובבים כרגע עם תחושה שאנשים אחרים "לא סופרים אותם" –שהדברים שחשובים להם לא נתפסים כמעניינים או חשובים - בעיני השלטון, ובעיני קבוצות אחרות בחברה הישראלית.
המתנדבים של "בואונדבר דמוקרטיה" מאתגרים את התחושה הזו בכך שהם קודם כל שואלים אנשים על עצמם. אנחנו שואלים אנשים: "מה אתם חושבים/מרגישים על המצב בישראל?" "מה חשוב לכם? מה מדאיג אתכם? מה נותן לכם תקווה?"
אז אנחנו קודם כל מקשיבים לתשובה, ועל הבסיס הזה, מפתחים שיחה.
And what are we talking about?
Talking about life
About work and children. About the cost of living and the husband in the reserves. About religion, faith, tradition and morality. About the anger, insults and fears that color how we perceive each other. And in general - about how we experienced the past, what preoccupies us in the present and what our hopes are for the future.
Israel is currently divided into groups that know almost nothing about each other. What they don't know, they supplement with assumptions, stereotypes, and images from the media. At the booth, we discover that reality is much more diverse and complex than what we see in the media, and our interlocutors discover that we also don't match the image they brought to the conversation.
Conversations about personal life help to dispel prejudices - on both sides. They also build a platform of familiarity, goodwill and trust, which allows each of the interlocutors to later talk about charged topics without feeling that their opinions, feelings and identity are a threatened fortress that must be protected from the other interlocutor at all costs.
And how does this connect to democracy?
דמוקרטיה זו קודם כל שיחה
דמוקרטיה זו דרך לנהל חיים משותפים, וכדי לעשות את זה חייבים שיחות. שיחות הן האמצעי שעומד לרשותנו כדי לקבוע סדרי עדיפויות, למצוא פתרונות, ולהגיע להסכמות.
כשמועמד רוצה להתמודד על תפקיד ציבורי הוא צריך לדבר עם הציבור, בחוגי בית, מפגשים ברחוב ועוד. זאת שיחה.
כשאקטיביסטית רוצה לשנות משהו במרחב, לשפץ גן שעשועים, לקדם יוזמה של בריכה ציבורית בישוב שלה, היא צריכה לשכנע עוד אנשים לתמוך ביוזמה כדי שיחד ישכנעו את הרשות המקומית שזו מטרה ראויה להשקיע בה. גם זו שיחה.
כשנושא משרה ציבורית מתבטא באופן לא ראוי, וקמה עליו סערה ציבורית - גם זו שיחה.
שיחה היא גם כלי חשוב להתמודדות עם מחלוקות ואתגרים חברתיים. בישראל לא חסרים לנו כאלה, אז זהו כלי שאנחנו חייבים לתרגל את השימוש בו.
ואיך נראת שיחה על דמוקרטיה?
ֿכשכול צד בשיחה מרגיש שקולו יישמע ושהצד השני מכבד אותו ומכיר בלגיטמיות של עמדותיו, אפשר לדבר על כל מיני נושאים שמשפיעים מאוד על התפקוד של הדמוקרטיה בישראל.
אחת מהמטרות של השיחות שלנו זה לאתגר את הגבולות של פוליטיקת הזהויות הישראלית ולעודד את כולנו לחשוב אחרת על איפה אנחנו מותחים את הקווים בין "אנחנו" ו"הם".
עוד מטרה שלנו היא לשאול שאלות שמאתגרות הנחות סמויות ומעודדות את בני השיח שלנו לעצור ולחשוב על מה שהם אומרים וחושבים, ועל תהליך החשיבה שהוביל אותם לחשוב ולהגיד את זה.
אנחנו שואלים שאלות כמו: האם "אחדות" זה אותו דבר כמו "אחידות"?
למה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "ימין" ו"שמאל"?
מה זה בכלל "דמוקרטיה"? מה המונח הזה כולל? מהם הרכיבים שלו ולמה הם חשובים? איך הם מתחברים לחיי היומיום שלנו פה בישראל ולעתיד שאנחנו רוצים שיהיה לנו פה?
מה צריכות להיות הציפיות שלנו מהשלטון שלנו?מנבחרי הציבור? ומעצמנו כאזרחים?
Let's try!
Hope awaits you on the street.
